החלטה בתיק בש"א 1949/06

1.      בפניי בקשתה של המדינה לדיון בדלתיים סגורות ולאיסור פרסום. בקשה זו הינה למעשה חזרה, על בקשה זהה, אשר הוגשה ביום  16.6.2002, ואשר נזנחה לאחר שהוחלט להניח את שאלת האחריות בתיק העיקרי, עד לאחר הכרעה בשאלת שיעור נזקו של המשיב (ראה החלטה מיום י"ג תמוז תשס"ב (23.6.02)).

2.      נימוקי הבקשה אשר בפניי הם, כי קיום דיון פתוח עלול לחשוף את זהותם ומראם של אנשי שירות הביטחון הכללי העתידים להעיד, ובכך לסכן את חייהם ומשימתם. עוד טוענת המדינה כי בעת מתן עדותם של אותם אנשי שירות הביטחון הכללי, עלולות לעלות שאלות ולהיחשף עובדות, בנושאים שונים אשר גילויים עשוי לפגוע בביטחון המדינה. לבסוף טוענת המדינה כי קיום דיון פומבי עשוי להרתיע את  העדים  מלהעיד עדות חופשית או מהעיד בכלל, וזאת בשל האמור לעיל כמו גם לאור האיסורים החלים עליהם מכוח חוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב - 2002 (להלן: "חוק השב"כ") ותקנות שירות הביטחון הכללי (פרטים אחרים בנוגע לשירות אשר הם חסויים והיתר לפרסם מידע האסור לפרסום), התשס"ד -  2004 (להלן: "התקנות").

3.      המדינה ביססה בקשתה על חוק השב"כ, על התקנות מכוחו, כמו גם על סעיפים 68(ב)(1) ו- 68 (ב)(7), לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984. כמו כן הפנתה המדינה לפסיקת בית המשפט העליון בסוגיה זו. 

4.      לתמיכה בטענותיה, צרפה המדינה תעודת חיסיון מיום 5.10.00, בה קבע שר הביטחון דאז, אהוד ברק, כי מסירת ראיות במסמכים ובנושאים אשר פורטו בתעודה, עלולים לפגוע בביטחון המדינה. בין הראיות אשר פורטו, מצויים מסמכים שונים אשר התבקשו במהלך הליכי הגילוי וכן :

"ג. מקורות  מידע של שירות הביטחון הכללי ותוכן המידע שיש בו כדי  לחשפם.

ד. שיטות פעולה, נוהלי עבודה, דרכי איסוף חומר של שירות הביטחון הכללי באיסוף מידע ובחקירה ותוכן המידע שיש בו לחשפם.

ה. שמם או כל פרט אחר אשר יש בו כדי לגלות זהותם של עובדי שירות ביטחון כללי או יחידותיו."

5.      המשיב מתנגד לבקשה. לטענת המשיב, חוק השב"כ מתייחס לפרסום ואילו הליכים משפטיים בבית המשפט אין להם ולא כלום עם פרסום. עוד טוען המשיב, כי ההליך שבפנינו אינו עומד בדרישותיו של חוק בתי המשפט, ואינו מצדיק פגיעה בעקרון פומביות הדיון, זאת במיוחד לאור טענותיו של המשיב בתיק העיקרי בנוגע ל"עינויים" שעבר המשיב לטענתו שלא בצדק, במתקני המדינה. לטענת המשיב אין הנזק הנטען לביטחונה של המדינה שקול לנזק אשר ייגרם כתוצאה מהפגיעה בעקרון הפומביות. לבסוף, טוען המשיב במישור הפרוצדורלי, כי היה על המדינה לתמוך את הבקשה בתצהיר וכי יש לדחות את הבקשה בשל השיהוי בהגשתה ולאור פרסומו של  פסק הדין בעניין הנזק ללא הסתייגות המדינה.

6.      בתשובתה לתגובת המשיב טענה המדינה כי משקיימת תעודת החיסיון, אין צורך בצירוף תצהיר  לתמיכה בבקשה. עוד טוענת המדינה כי הבקשה הינה בקשה זהה לזו אשר הוגשה ביום 16.6.02 ועל כן אין מקום לטעון לשיהוי, כמו כן טענה המדינה בנושא זה כי פסק הדין לעניין הנזק אשר ניתן, אינו פוגע במאום בנושאים החסויים ועל כן, אין ולא הייתה לה סיבה להתנגד לפרסומו. לבסוף מצהירה המדינה כי היה ויינתן פסק דין לעניין האחריות בתיק העיקרי, לא תתנגד לפרסומם של חלקים מסוימים מפסק הדין באם יחליט בית המשפט כי פרסומם של חלקים אלה אינו פוגע בתעודת החיסיון והוראות חוק השב"כ.

7.      מסקנה הראשונה העולה מטענות הצדדים היא, כי את טענותיו הפרוצדוראליות של המשיב יש לדחות, וזאת מן הטעמים האמורים בתשובת המדינה לתגובתו. אכן, בהימצא תעודת חיסיון החתומה על ידי שר הביטחון אין כל צורך בתצהיר נוסף. כמו כן, ברי כי כיוון שאכן הוגשה עוד ביום 16.6.02 בקשה לדיון בדלתיים סגורות ולאיסור פרסום, טענת המשיב לעניין השיהוי אינה עומדת. אין בכך שהדיון בבקשה נדחה עד לאחר ההכרעה בשאלת הנזק כדי לאיין את הבקשה, שכן אך הגיוני וסביר הוא, שהמדינה לא תעמוד על הבקשה, באם הוחלט כי לא יתקיים דיון בנושאים החסויים. בדומה, אין בפרסום פסק הדין לעניין שיעור הנזק, אשר כאמור, אינו עוסק בנושאים החסויים, כדי לחייב פרסומם של ההליכים הנוגעים לשאלת האחריות.

8.       אם כן, כל שנותר לבחון הוא, האם עומדת בקשת המדינה בתנאי חוק בתי המשפט.  סעיף 68 לחוק בתי המשפט קובע:

"(א) בית משפט ידון בפומבי.

  (ב) בית משפט רשאי לדון בעניין מסוים, כולו או   מקצתו, בדלתיים סגורות, אם ראה צורך בכך באחת מאלה :

            כאמור, המדינה טוענת לחלופות הבאות:

"(1) לשם שמירה על בטחון המדינה ;

                        ...

(7) הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד עדות חופשית או מלהעיד בכלל"

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לעניין זה דומני כי גם כאן יש לקבל את עמדת המדינה ולקבוע כי תנאי סעיף 68 או לכל הפחות תנאי סעיף 68 (ב) (1) מתקיימים בתי העיקרי ועל כן יש לקיים את הדיון בדלתיים סגורות.

9.      עקרון פומביות הדיון הוא מן העקרונות החוקתיים המרכזיים שביסוד שיטת המשפט במדינה דמוקרטית והוא מעיקרי היסוד של בירור האמת ועשיית  משפט צדק מחד גיסא ומראית פני הצדק קבל עם ועדה מאידך גיסא. כך ניסח את ההלכה כב' השופט י' טירקל בבג"צ 4841/04 מחג'אנה נ'  בית המשפט המחוזי בחיפה, פ"ד נח (6) 347: